ביאור:בראשית ו יא
בראשית ו יא: "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו יא.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
[עריכה]וַתִּשָּׁחֵת
[עריכה]"וַתִּשָּׁחֵת" - לקלקל, להרוס, לבזבז (מילוג). בהמשך נוצרה המילה מושחת, ושחיתות, ככתוב: "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם" (תהלים קז כ)
במעשה העגל אלוהים אמר למשה: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ז) וגם "פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כׇּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה" (דברים ד טז).
כלומר 'לשחת' זה גם לעבור על החוק, לפגוע בחוקי אדוני, לזלזל בחוק ולעשות כרצונם.
לא סביר שבני האדם הרסו את הארץ והפכו אותה לחרבה, כדברי אלוהים: "כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן" (דברים כ יט), הן נשארו חיות ואוכל לחיות, וגם נשארו עצים גדולים לבנות את התיבה.
וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ
[עריכה]הביטוי "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ" מקביל לסוף הפסוק "וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". כלומר התנהגותם הרעה של בני האדם "לִפְנֵי הָאֱלֹהִים" היתה עבירה על החוק, וזלזול בכבודו ובפקודתיו של אלוהים.
אלוהי פקד: "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). בני האדם סרבו להשמע והמשיכו להחזיק את הגנים האלוהיים, שאלוהים נטע באדם הראשון כדי שיחיה שנים רבות, וסרבו להשיב אותם לבעליהם, וכך הם חמסו את אלוהים, ומלאו את הארץ בעברינים מתחצפים.
וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ
[עריכה]בהמשך אלוהים אומר לנוח שהוא ישחית את הארץ (ביאור:בראשית ו יג), אולם שם הכוונה היא לפרוש המקובל של הרס וכליה פיזית.
משחק מילים על השורש 'ש-ח-ת' - האנשים משחיתים את הארץ ואלוהים ישחית אותם.
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס
[עריכה]לא נאמר שאלוהים שמע את צעקתם של הסובלים כפי שנאמר על סדום: "אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ" (ביאור:בראשית יח כא), או רצחו אנשים ואלוהים אמר: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה" (בראשית ד י). בעבירות יש פוגעים אשמים, שחייבים בעונש, ויש נפגעים שצריכים עזרה. במקרה הזה אלוהים הרג את כולם, חוץ מנוח ומשפחתו, לכן סביר שבני האדם לא פגעו באחרים, הן מה ההגיון להרוג את הנפגעים?
"חָמָס" - גנבה, גזל, שוד, לקיחת רכוש בכוח, וגם סרוב להשיב את הגנבה.
כדי להסביר את העונש הקשה, הפרשנים התאמצו להסביר שהמילה "חָמָס" כוללת אלימות. אין הוכחה שכך היה, הן לא גנבו ולא פגעו בנוח ומשפחתו כאשר הם בנו את התיבה.
בנוסף מתעוררת כאן שאלה חמורה: "וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּך, הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (ביאור:בראשית יח כה) - איך תינוקות יכולים להיות אשמים באלימות?
לפי חוקי חמורבי סעיפים 6, 9, 16, 19 כל המשתף פעולה עם גנב, ולא משיב את הגנבה, או מוכיח שהוא רכש אותה ביושר, דינו כדין הגנב, ובהרבה מקרים העונש הוא מוות. כאן בני האדם סרבו לוותר על הגנים האלוהיים שהם קיבלו שאפשרו להם לחיות 900 שנים. אם בני האדם היו יולדים ילדים בגיל צעיר. לפני שהם זיהו את האנשים בעלי הגנים של חיים ארוכים, אז באופן טבעי היו נוצרות טעויות גנטיות והאנשים בהדרגה היו מאבדים את הגנים המושלמים ואורך חייהם היה יורד ל"מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (ביאור:בראשית ו ג). אולם בני האדם התעקשו להתחתן בגיל מבוגר, עם אישה שבגיל מבוגר נראתה צעירה ומסוגלת ללדת, וכך בני האדם שימרו את הגנים האלוהיים וחיו כ900 שנה. בני האדם ידעו שעונש הגנב הוא מוות ובכל זאת המשיכו לזלזל באלוהים ולשחת את הארץ לפניו. תינוקות קיבלו את הגנים הגנובים בהווצרם, ולמרות שלא באשמתם, הם נשאו בפשע הגנבה שהוריהם העניקו להם.
- ראו את התרשים של אורך החיים של בני האדם.
בחירה חופשית
[עריכה]אלוהים העניק לבני האדם בחירה חופשית. אלוהים וידא זאת כאשר הוא הציג את פרי עץ הדעת לפני אדם וחוה וחיכה לראות מתי הם יעברו על החוק. אלוהים יכול להעניש ולהרוג, אבל לא יכול (או לא רוצה) לכפות על בני האדם לעשות את רצונו. כך אמר אלוהים לקין: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ, וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ, וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" (בראשית ד ז). אלוהים לא הזהיר את הבל, לא התערב, ולא מנע מקין לרצוח - זאת דרך אלוהים.
לבני האדם יש זכות לבחור ככתוב: "הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל יט). הרבה פעמים אלוהים נותן לתהליך להתקדם, ובסוף בני האדם בעצמם פוגעים ברשעים וחוזרים לדרך אלוהים, אולם כאן אלוהים ראה שבני אדם לא ישובו מדרכם, ולא נשארה לו ברירה אלא להרוג את החוטאים לו לפני שהם יתפזרו בכל כדור הארץ ויהיה לו קשה להרוג אותם.